תוקפנות ותחושת קיפוח

שאלה:

 בני מוטי כבן 10. אני מוצאת את עצמי במאבק לא קל מולו. כל דבר שקורה לו בבית — במיוחד מול האחים — הוא מגיב בתוקפנות, ומרגיש כל הזמן שעושים לו דווקא. גם מולנו ההורים, כל בקשה או הערה מתקבלת כאילו אנחנו "דופקים" אותו.אני כבר מתחילה להאמין לו…אני לא יודעת איך נכון להתנהל מולו.

תשובה:

שלום אמא יקרה, את מתארת מערכת יחסים מורכבת של מוטי עם האחים ועם ההורים. נראה שמוטי מאוד ערני ודרוך, עם עין בוחנת ומודדת — וחווה את העולם כמאיים, כאילו מנסים לפגוע בו. מת

חת לתוקפנות שלו כנראה מסתתרת תחושת נחיתות וחרדה, וזו הסיבה שהוא כל הזמן מגן על עצמו.

כאשר הוא דרוך — הוא תוקפני. וכאשר הוא תוקפני — אתם נכנסים ללחץ. והלחץ שלכם רק מגביר את הלחץ שלו. כך נוצר מעגל סגור שמזין את עצמו.

כדי לעזור למוטי, חשוב לעזור לו להוריד את רמת הסטרס הפנימי.אפשר לנסות כך:

① להבין את המעגליות — לזכור שהתוקפנות היא מנגנון הגנה, לא רוע.

② שיקוף רגשות

③ להניח את הנושא ולחזור אליו בזמן אחר— אפשר לומר: "מוטי, כואב לי שאתה מרגיש ככה. אני רוצה שנדבר על זה בערב כשנהיה רגועים."

④ שיחה רגועה וסקרנית — בערב, נסו לברר איתו מדוע הוא מרגיש שמכוונים נגדו, מתוך סקרנות והקשבה אמיתית. אפשר אפילו לומר לו שאתם רוצים לחשוב עוד על כל הדברים שהוא אומר היום, ולחזור לנושא עוד פעם בהמשך, באופן זה ההורה נותן לילד מודלינג לשיח, להקשבה, לעיבוד, לתגובתיות מאוזנת, הוא גם יקבל מקום של כבוד לדבריו, וגם במקביל ילמד איך מקשיבים.

אם השיח הזה יקרה בעקביות, הוא יוכל להרגיש בטוח יותר — ולהוריד בהדרגה את הדריכות שלו.

  אם תרגישו שהקושי נמשך, אפשר לשקול פגישות משותפות של הורה וילד במסגרת מונחית.לעיתים, כמה פגישות כאלה מאפשרות שינוי מהיר באווירה ובדפוסי התקשורת בבית.