שאלה: הילד שלי לא מווסת רגשית, נוטה לבכי רב, משווה, יש פערים בהתנהגויות בשעות שונות. כשהוא מוצף: אין ריכוז, אין התארגנות, אין קשיבות, אין סנכרון.  אני מודעת למצבו ורוצה להשקיע בו, להחזיק אותו באהבה.  בפועל ברוב הבקרים אני חשה תחושת כישלון. הוא יוצא מן הבית אחרי שאני מגיבה בכעס בתסכול ובהאשמה. הבקרים משפיעים גם על המשך היום. מה עושים? תשובה: אמא יקרה,  העומס שלך מובן מאוד. חוסר וויסות אצל האחד מאוד משפיע ויוצר עומס גדול על הסביבה. אנחנו תמיד עמוסים, בטח כשיש ריבוי מטלות ומשימ

שאלה: יום הולדת לביתי בת ה8, היא הזמינה בנות משפחה וחברות. כשאחת החברות לא שיתפה פעולה עם התכנית, הבת שלי נלחצה, כעסה, החלה להתכנס לתוך עצמה. מושכת בכפיים שוב ושוב, ותכלס היה קשה להחזיר את יום ההולדת למסלול השמח, גם ביום יום היא נתקעת הרבה, על דברים שונים, אין זרימה סביבה. יותר מידיי הרבה כוחות מושקעים בלהפיס את דעתה בכל שינוי או דרישה חדשה.  תשובה: אמא יקרה. טרחת ועמלת ליצור אווירה ודינמיקה חיובית, ובכל זאת האווירה לא הייתה כזו. זה מתסכל ולא קל להחזיק את זה.  מה באמת קרה לבי

שאלה: אני מרגישה שאני משתנה כהורה, לומדת להגיב אחרת — אבל הילד שלי לא תמיד משתנה איתי. איך מתמידים בדרך החדשה כשלא רואים תוצאות תשובה: אמא יקרה קודם כל ברכות, על היכולת לעצור, לזהות כשל, להשתנות, לייצר תגובות חדשות, לשנות שפה. זאת חוזקה עצמתית לא רק לדרוש מהילד שינוי, אלא לחולל אותו כבר בעצמך.  באמת קשה להתמיד בשינוי, בלי לקצור פירות ולראות שינויים.  את משנה ומשתנה, את עושה זאת מאהבה לילד, מרצון לתת לו ולתרום לו, לסלול לו דרך חדשה, להנגיש לו את אהבתך אליו.  אולי כדאי לדבר אית