הילדים שלי כל הזמן רבים

שאלה:

הילדים שלי רבים בלי סוף — על משחק, על מקום ליד השולחן, אפילו על מי יקבל נשיקה ראשונה.אני מרגישה שאני כל היום שופטת, מפרידה, מכבה שריפות.איך מחזירים לבית אווירה טובה בלי לשבת כל יום לשיחות חינוך?

תשובה:

אמא יקרה, אני שומעת את העייפות, את הרצון שלך לבית רגוע יותר, מלא באהבה ובשמחה.מריבות בין ילדים הן דבר טבעי, חלק מתהליך הגדילה — אבל לפעמים נדמה שהן כבר “תפסו פיקוד” על הבית, ואז באמת צריך רגע לעצור ולהבין מה מתרחש מתחת לפני השטח.

לפעמים ילדים לא רבים על צעצוע — אלא על הלב שלך.הם בתחרות שקטה (ולפעמים רועשת...) על קרבה, על נראות, על מקום.כשילד חש שהוא לא מצליח לתפוס מספיק מקום בלב של אמא, מתעוררים רגשות קנאה, ואז הם יריבו על כל דבר.

אז מה אפשר לעשות?השלב הראשון הוא להגדיל את הנוכחות ההורית.להראות לכל אחד — אני כאן, רואה אותך, אוהבת אותך.אפשר לומר, במילים או במבט, “הלב שלי אחד, אבל יש בו מקום גדול לכל אחד מכם.”כשאת מעניקה נשיקה לאחד, הוסיפי מבט חם לשני, קריצה קטנה, מגע. לפעמים תנועה קטנה מחזירה ביטחון גדול.

דרך נוספת היא להשתמש בהומור.אפשר לשאול בצחוק:“אז מי מקבל את הנשיקה הראשונה, מי את הארוכה עם חיבוק  ומי את האחרונה והכפולה? בואו נראה מה כל אחד בוחר...”כשהנושא נאמר בהומור, הוא נוכח — אבל לא מאיים. זה מאפשר לדבר על הצורך בקרבה ובייחוד, בלי ביקורת ובלי הגנות.

כי בסוף, ילדים לא מחפשים צדק — הם מחפשים קשר.וההורה, כשהוא רגוע ומחובר, יכול להפוך גם רגע של מריבה להזדמנות לקרבה.