ויסות רגשי לא נבנה לבד – הוא נבנה בקשר

ויסות רגשי לא נבנה לבד – הוא נבנה בקשר

ילדים עם קשיי ויסות רגשי אינם “ילדים קשים”.ברוב המקרים הם ילדים עייפים – עייפים ממאבק פנימי, מעומס רגשי, ומתחושה חוזרת שהם לא מצליחים לעמוד בציפיות של הסביבה.

המעבר ממצב רגוע להתפרצות, סגירות א.ו הצפה רגשית, קורה אצלם במהירות.לפעמים בשניות.ולעיתים, גם לאחר שהסערה חולפת – הנזק הרגשי נשאר: פגיעה בדימוי העצמי, תחושת כישלון, בושה, וריחוק מהסביבה.

למה “ללמד כלים” לא מספיק?

הרבה הורים שואלים:“איזה כלים אני יכולה לתת לילד כדי שיירגע?”

אבל האמת היא פשוטה וחשובה:ויסות רגשי לא נבנה קודם כל מכלים – אלא מקשר.

ילד שלא מרגיש מוחזק רגשית,לא פנוי באמת להשתמש בכלים.

כלי ללא קשר הוא כמו גשר בלי קרקע יציבה.

ההורה כעוגן רגשי

בתהליך טיפולי נכון, השלב הראשון אינו עבודה ישירה עם הילד –אלא חיזוק התפקיד ההורי כעוגן.

ההורה הופך להיות:

• נקודת הוויסות המרכזית

• מקור לביטחון רגשי

• דמות שמצליחה להחזיק גם כשהילד מתקשה

כאשר הילד חווה שהמבוגר שלו:

• נשאר יציב גם ברגעי סערה

• לא נבהל מהרגש

• לא מוותר על הקשר

נבנית אט-אט תחושת ביטחון פנימית.

מתוך קשר – נולדים כלים

רק לאחר שיש קרקע בטוחה,אפשר להתחיל ללמד את הילד כלים מעשיים לויסות רגשי:

• זיהוי רגשות

• שיום רגשי

• האטה וויסות גופני

• פתרון מצבים חברתיים מורכבים

אבל הפעם – הכלים מחזיקים.כי הם נשענים על קשר.

שינוי אמיתי הוא תהליך משותף

עבודה רגשית משמעותית עם ילדים אינה מתרחשת בנפרד מההורים.זהו תהליך דיאדי – הורה וילד יחד.

כשההורה לומד:

• להבין את מקור הקושי

• לשנות תגובה

• להחזיק גבול לצד הכלה

והילד חווה:

• נראות

• אמון

• קשר יציב

מתרחש שינוי עמוק וארוך טווח.

ויסות רגשי לא נבנה לבד.הוא נבנה בקשר –בקשר שמחזיק, שמווסת, ושמאפשר לילד לגדול.